Lisa Yogaהיוגה שרוב האנשים מתרגלים היום, עם רצף של תנוחות, נשימה ושיעור של שעה, היא חדשה יחסית. יש לה שורשים עתיקים, אבל הצורה שלה התגבשה ברובה במאה העשרים.
הטקסטים הקדומים
בטקסטים הקדומים, כמו האופנישדות והיוגה סוטרה, יוגה היא בעיקר דרך של מדיטציה, ריסון והתבוננות. כמעט אין בהם תנוחות, מלבד ישיבה יציבה.
ההאטה יוגה
בין המאה האחת עשרה למאה השבע עשרה נכתבו טקסטים של האטה יוגה, יוגה של מאמץ. החשוב שבהם הוא ההאטה יוגה פרדיפיקה, מהמאה החמש עשרה בערך. מופיעות בו 15 תנוחות, יחד עם טכניקות נשימה, ניקוי, בנדהות ומודרות. המטרה הייתה להכין את הגוף לישיבה ממושכת ולמדיטציה.
מעניין לדעת: רבות מהתנוחות העומדות שמוכרות לנו היום, כמו הלוחמים והמשולש, לא מופיעות בטקסטים האלה בכלל.
מייסור והמאה העשרים
בשנות השלושים, בארמון מייסור בדרום הודו, לימד טירומלאי קרישנמאצ׳ריה יוגה לנערים ולקהל רחב. הוא שילב תנוחות, תנועה עם נשימה ורצפים, ויש חוקרים שמצביעים גם על השפעה של התעמלות מערבית שהייתה פופולרית אז בהודו.
שלושה מתלמידיו הפכו למורים מרכזיים:
- ב. ק. ס. איינגר, שפיתח שיטה מדויקת עם עזרים, וכתב את Light on Yoga.
- ק. פטאבהי ג׳ויס, שלימד את אשטנגה וינאסה, הסדרות הקבועות.
- ט. ק. ו. דסיקצ׳אר, בנו, שלימד יוגה מותאמת אישית.
במקביל, מורים כמו סוואמי שיבננדה ותלמידיו הפיצו גישה רכה יותר, עם תנוחות, נשימה, הרפיה ומדיטציה.
היוגה מגיעה למערב
מסוף המאה התשע עשרה ובעיקר משנות השישים, היוגה התפשטה באירופה ובאמריקה. נוצרו שיטות חדשות, כמו וינאסה, יוגה חמה, יין ויוגה משקמת. כל אחת לקחה חלק אחר מהמסורת והדגישה אותו.
מה עושים עם זה
אין צורך לבחור בין העתיק לחדש. כדאי לדעת שהשיעור של היום הוא המשך חי של מסורת שהשתנתה לאורך כל הדרך, ושהעיקר נשאר דומה: תשומת לב לגוף, לנשימה ולמיינד.
מקורות כלליים: האטה יוגה פרדיפיקה; מחקרים על תולדות היוגה המודרנית, כמו Mark Singleton, Yoga Body, 2010.