הסיפור של ברכת השמש

סוריה נמסקר, ברכת השמש, היא רצף של תנוחות שזורמות עם הנשימה. היא פותחת שיעורים רבים בעולם, ויש לה כמה גרסאות.

מאיפה היא באה

ההשתחוות לשמש היא מנהג עתיק בהודו, ויש מנטרות עתיקות לשמש. הרצף המוכר לנו כתרגול גופני התפשט בעיקר בתחילת המאה העשרים. ראג׳ה של אאונד, באלסהיב פנט פרטינידהי, קידם אותו כתרגול בריאות יומי, וקרישנמאצ׳ריה שילב אותו במייסור בתרגול שהפך לאשטנגה ויניאסה.

שלוש גרסאות מוכרות

ברכת השמש הקלאסית: שתים עשרה תנוחות עם לאנג׳ נמוך, נפוצה בהאטה יוגה ובמסורת שיבננדה.

ברכת השמש א׳: הגרסה של אשטנגה, עם קפיצה או פסיעה לאחור, ונשימה אחת לכל תנועה.

ברכת השמש ב׳: מוסיפה את הכיסא ואת הלוחם הראשון, וחמה ודורשת יותר.

למה היא עובדת

• מחממת את הגוף כולו בכמה דקות.
• מחברת בין תנועה לנשימה.
• עוברת בין כפיפה קדימה, כפיפה לאחור ועבודה על הידיים.
• אפשר לעשות אותה בכל קצב, מאיטי מאוד ועד דינמי.

מנטרות לשמש

במסורת מסוימות אומרים שם אחר של השמש לפני כל סבב, למשל אום מיטראיה נמהה, ברכה לשמש כחבר. אפשר לעשות את זה בשקט, או לוותר.

מקורות כלליים: Bhawanrao Pant Pratinidhi, The Ten-Point Way to Health, 1928; מחקרים על התפתחות היוגה המודרנית.